עידן המכונה: מתי מריאנסקי על אמנות גנרטיבית ואינטליגנציה מלאכותית

עודכן: 25 בדצמ׳ 2021

מתי מריאנסקי הוא אמן גנרטיבי הפעיל בשדה ה־NFT וה־Art Blocks, אינטלקטואל רדיקלי, סטארטאפיסט, מייסד קהילות, מרצה, ומי שהקים ומתַפְעל את קבוצת הפייסבוק הגועשת ׳עליית המכונות׳


מתי מריאנסקי. צילום עצמי


היי מתי! היכן למדת אמנות?


״לא למדתי אמנות. גם לא למדתי תכנוּת, וגם לא עיצוב… ולמרות זאת, אני עוסק בכל הנושאים האלו ומתפרנס מהם. אני בכלל למדתי תעשיה וניהול בטכניון, אבל לא עסקתי בזה אפילו דקה.


כשהייתי סטודנט, נתנו לנו תרגיל שבו התבקשנו להמציא מוצר חדש ולבנות עבורו תכנית ייצור. את התרגיל פתרתי ביחד עם סטודנט נוסף, וביחד העלינו רעיון של ממטרה שמשקה באופן ריבועי במקום במעגל, מכיוון שרוב הגינות אינן עגולות. לצורך הפרזנטציה הכנתי אנימציית תלת־מימד פרימיטיבית, ונדלקתי על העניין.״


כלומר העדפת לעצב את ההסבר מאשר לייצר את הדבר עצמו.


״זה בדיוק מה שקרה. נהניתי מהעניין של ׳יש מאין׳ כל כך הרבה יותר; ממשהו שקרם עור וגידים ממש מאפס, מעין ׳מעשה בריאה׳ שהייתי אחראי לו בכוחות עצמי. וזה עוד עניין - שלא הייתי צריך ׳טובות׳ מאף אחד כדי לברוא את זה.


באותה תקופה גם יצא וידיאו קליפ של ג׳ורג׳ מייקל בשם ׳Papa was a rolling stone׳ ששילב טקסטים בצורת לוגואים מסחריים, משהו די פשטני בראיה של היום, אבל אז זה היה מהפכני ומרגש. וזה דחף אותי ללכת לכיוון החזותי.״


אז עכשיו אפשר לקרוא לך ׳אָמָן׳? מה בעצם אתה עושה?


״כנראה שאצטרך להתרגל לתאר ככה את מה שאני עושה. מאז ומעולם עסקתי באמנות גנרטיבית, וככה אני גם מגדיר את עצמי. זה בעצם אומר שאני לא יוצר את היצירה עצמה, אלא בונה את ׳המכונה׳, את מערכת החוקים, את ה׳אמן׳ הטכנולוגי שיוצר את היצירה.

עבודת ה־NFT האחרונה שלי, למשל, הושפעה מסדרת ה־׳Brushstroke׳ של רוי ליכטנשטיין. ליכטנשטיין לקח את משיכת המכחול והפך אותה לנושא בפני עצמו, דבר שלא נעשה עד אז: באמנות הרנסנס, למשל, עצם הימצאות עדות ישירה למכחול ביצירה הייתה אסורה.״


רוי ליכטנשטיין ו׳משיכת המכחול׳ שלו, 1965, שהשפיעו על סדרת ׳Brushpop Bebop׳ של מריאנסקי


״החלטתי לקחת את העניין הזה צעד נוסף קדימה - לבנות משהו שייצר עבורי משיכות מכחול דיגיטליות. כתבתי סט של כמה מאות ׳חוקים׳ שתוחמים את הפעולה הזו על גבי פלטפורמה שנקראת Art Blocks, חוקים שמגבילים את הפעולה לאיזור מסויים על גבי המסך למשל, או ׳מגרילים׳ עבורה מספרים שקובעים את הפרמטרים השונים, מספר המשיכות, הצבעוניות וכדומה.


מכאן והלאה הפעולה הופכת להיות רנדומלית ואני למעשה לא יודע מה ייצא. בניתי את ה׳אמן׳ שיוצר את העבודות, נתתי לו נשיקת־פרידה ומתתי לו לעבוד עבורי, באופן שיצא משליטתי למעשה. צרכן האמנות ׳מזמין׳ מהתוכנה עבודת אמנות חדשה על סמך העבודות הקודמות, אבל לא הוא וגם לא אני, יודעים איך היא תיראה בדיוק. התוצאה יכולה להיות יפיפיה ומוצלחת או להיות מכוערת ואפילו לעשות לי בושות.


כאן יש סוג חדש של התייחסות למעשה היצירה. בניגוד לגישה שבה אני עצמי ׳אוצֵר׳ את העבודות המוצלחות של התוכנה מבין עשרות או מאות תוצאות טובות יותר או פחות ומציג אותן, כאן אני למעשה מאבד שליטה על מעשה האוצרות, וכל דבר יכול לקרות.״


מתי מריאנסקי, ׳Brushpop Bebop׳, 2021


אפשר בכלל להתפרנס מאמנות גנרטיבית?


״כבר עשרים שנה אני עוסק בעניין הגנרטיבי במחשכים, כתחביב, בלי היתכנות כלכלית. ועכשיו פתאום אפשר להתפרנס, פתאום יש בזה עניין - יש קהל, יש גלריות שמציגות את זה, יש לזה שוק. התפטרתי מהעבודה שלי בהייטק לפני כמה חודשים, ועכשיו אני אמן גנרטיבי במשרה מלאה.״


עד כמה בכלל יש מקום לקראפט בתוך העולם הגנרטיבי הזה? או שהכל קוד ותכנות?


״צא מנקודת הנחה שמישהו צריך ׳ללמד׳ את המכונות את העבודה, בשלב הזה הן הרי לא באמת יוצרות יש מאין. מכונה לעולם תיצור קו שהוא ההמשך של כל המידע שהוזן לתוכה. עדיין לא הומצאה המכונה שיכולה להמציא לבד ז׳אנר אמנותי חדש באמת, איזה ׳בראק׳ או ׳פיקאסו׳ דיגיטלי כזה, שממציא את הקוביזם.״



״המכונה שיש לנו היום יודעת לייצר מיקס מעניין של רעיונות קיימים שהוזנו לתוכה, אבל לא רעיון מקורי באמת כי היא לא יודעת ׳לחשוב מחוץ לקופסה׳, אלא אם כן אתה אמרת לה שיש קופסה יותר גדולה. זה גם מביא למצב שהמכונה למעשה מנציחה ומשחזרת את היתרונות אבל גם את החסרונות שלנו, כחברה, למשל בחזרה על אספקטים גזעניים או מיזוגניים.


אתה יכול לטעון שגם יוצרים אנושיים לא באמת ממציאים דבר חדש יש מאין; שהכל הוא ממילא מיקס של השפעות שאספת. אבל כאן זה הרבה יותר נוקשה. אם למשל אני רוצה ליצור מכונה שתצייר אותיות, אהיה חייב ללמד את המכונה לעשות את זה באמצעות דוגמאות רבות ככל האפשר, או באמצעות סט חוקים מפורט - ולצורך זה נחוץ מישהו מאד מיומן בקראפט, שיידע להגדיר את הכללים באופן תמציתי מאד ויעיל ולברור בין טפל לעיקר.״


טיילר הובס מסביר אמנות גנרטיבית. אמנות למתכנתים בלבד?


מתי מריאנסקי, ׳BeetleGAN׳, מערכת גנרטיבית ליצירת רישומי חיפושיות, 2020


אמנים ומעצבים היום חייבים לדעת קוד?


״היום כבר לא צריך לדעת תכנות כדי להשתמש בכלים האלה. מעט מאד אנשים שעושים אמנות גנרטיבית מבינים עד הסוף איך בנויה הטכנולוגיה שאיתה הם עובדים, ועדיין, האמנים האלה מצליחים לקחת את הכלי הגנרטיבי הזה ולעשות איתו דברים שיוצריו המתמטיקאים אפילו לא שיערו שאפשר לעשות איתו בכלל. זו אמנות לכל דבר, עם שפה ואיכויות מזוהות״.


מי הם השמות הגדולים שפועלים בתחום כרגע?


״מריו קלינגמן, או בשמו האמנותי ׳קוואזימונדו׳, הוא ראש וראשון לאנשים שמשתמשים בבינה מלאכותית באמנות שלהם. מצד אחד העבודות שלו הן מאד קונספטואליות ומצד שני הוא שולט בטכנולוגיה ברמה מאד מאד גבוהה.


גם טיילר הובס, אמן גנרטיבי שאותו אני מאד אוהב, בולט בתחום כבר כעשרים שנה והגיע לרמה מאד גבוהה במדיום הזה. העבודות שלו מסמנות לאמנים אחרים את נקודת הפסגה אליה ניתן לשאוף, ונמכרות כקבצי NFT במאות אלפי דולרים.״


קוואזימונדו (מריו קלינגמן), עבודות גנרטיביות מתוך דף האמן שלו באתר שואוטיים


טיילר הובס, Fragments of Vision, עבודות אמנות גנרטיבית מתוך אתר האינטרנט שלו


בוא נדבר קצת על קהילת הפייסבוק ׳עליית המכונות׳ שייסדת. מה היה הטריגר להקמתה?


״׳עליית המכונות׳ נוצרה בעקבות ההרגשה שלי שקורים הרבה דברים חדשים בעולם הטכנולוגי שאנשים עיוורים לגבי היתרונות והסכנות שכרוכים בהם. הסתובבו אז הרבה אנשים עם מושגים לא נכונים לגבי ההתפתחויות הטכנולוגיות וקמו חברות מסחריות שמנצלות את חוסר הידע של הציבור כדי לגרוף רווחים. הרגשתי צורך לדבר על הדברים בקול רם. גיליתי שאני נהנה מאד לכתוב; על הנושא הזה, ובכלל מהכתיבה. ואז פתחתי את דף הקבוצה.״


איך הגעת למידע הזה בעצמך?


״החיפוש שלי בזמנו אחרי טקסטים שיסבירו לי מה זה בינה מלאכותית הוביל אותי למאמרים אקדמאיים בנושא. גיליתי שמהבחינה הזו, האקדמיה נמצאה שנה או שנה וחצי קדימה מכל מה שקרה אז במציאות היומיומית. כאופטימיסט מושבע הייתי בטוח שהפער הזה ילך ויצטמצם במהירות, אבל זה לא קרה בפועל - הרי עדיין אין לנו בפועל מכוניות מעופפות, ואפילו לא כאלה שנוהגות בעצמן.״


דריאס דפוּרטר, The Flemish Scrollers, תיוג אוטומטי של פוליטיקאים בלגיים כשהם משתמשים בטלפון שלהם בשידורי לייב־סטרים, 2021


איך אתה בוחר על מה לכתוב?


״אני כותב על מה שמעניין אותי; ומה שמאד מעניין אותי הוא התפר בין החיים לבין הטכנולוגיה, וספציפית - התהום הבלתי נתפסת בין אלה שיש להם את הטכנולוגיה לבין אלה שאין להם אותה.

למי שיש יותר גישה לטכנולוגיה יש יותר כסף; יש אפשרויות שליטה מניפולטיביות באנשים אחרים ואיכות חיים כללית גבוהה יותר. כל ספרוּת הסייבר־פאנק כמו ׳בלייד ראנר׳ ודומיו עוסקת בנושא הזה, והיום זו כבר מציאות עגומה.


דוגמה אחת מני רבות לכך היא העובדה שאנשים מבוגרים כבר כמעט לא הולכים בעצמם לדואר, מכיוון שהיום אתה חייב לקבוע פגישה בדואר באמצעות אפליקציה ייעודית לכך - ורבים מהם אפילו לא יודעים מה זה אפליקציה. גם התחבורה הציבורית הפכה לכזו, ומגזרים מסויימים מוצאים את עצמם מוּדרים למעשה, בתוך מציאות לא מוכרת. ואלה עוד דוגמאות פשוטות.


כדי למנוע את הניצול שלנו בידי מי שהטכנולוגיה בידיו, אנחנו חייבים לחנך את עצמנו, גם אם אין לנו נטיה ׳טבעית׳ לטכנולוגיה. ידע הוא כוח; והמודעות למנגנונים תאבי הכוח והממון שמפעילים מניפולציות שמופעלות עלינו כפרטים, עשויה למנוע את הניצול. ׳עליית המכונות׳ מנסה לענות על הצורך הזה״.


איך למכור יצירות אמנות דיגיטליות? וובינר למתעניינים

הקולקטיב הוא מגזין תרבות ועיצוב שמאמין שיש דבר כזה - עיצוב ישראלי. 

כאן, יוצרות ויוצרים בולטים, נשות ואנשי תרבות ישראליים מדברים על עיצוב ישראלי וגם על עיצוב בינלאומי איקוני; על אמנות, אנימציה ואיור ישראלי; ובכלל על החיים. 

הירשמו לקבלת עדכונים

הרשמתכם התקבלה!

שיתופים, פירגונים, מיילים למערכת המגזין, תגובות והצעות לשיתופי פעולה - יתקבלו בשמחה! 

ליצירת קשר ולפרטים נוספים – כתבו אלינו

מגזין הקולקטיב הישראלי © כל הזכויות שמורות

עורכים: פרופ׳ עודד עזר,  יקיר מרדכי

 

המגזין מתפרסם בחסות בית הפונטים הישראלי עזר טייפ האוס

 

פונט הטקסט: עזר אקטואל

עיקבו אחרינו באינסטגרם ובפייסבוק